בוטביקה ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ- שד' רוטשילד 50 תל אביב ואח'

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת כב' רשם ההוצל"פ דניאל הורוביץ מיום 17.2.11, בתיק הוצל"פ 01-09342-09-4, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכי מימוש דירת מגוריהם.

בהחלטותיי ממועדים 24.2.11 ו – 3.3.11, נעתרתי לבקשת המבקשים לעיכוב הליכי המימוש, בכפוף להפקדת פיקדון בסך 15,000 ₪.

בהתאם להחלטתי על הגשת תגובות מטעם המשיבים לבקשה, הוגשו תגובות מטעם המשיבים 1-2, 3, 8 ו – 10. המשיבים כולם כאחד עותרים לדחיית הבר"ע מאותם הנימוקים שפורטו בהחלטתו של הרשם הנכבד.

המבקשים הוסיפו והגישו תשובה לתגובת המשיבים 1-2. כן הוגשה מטעם המבקשים הודעה לפיה נכון למועד הגשת הבר"ע עומדת יתרת המשכנתא ע"ס של 100,000 ₪, לערך.

בבסיס החלטתו של הרשם הנכבד לדחיית בקשת המבקשים לעיכוב הליכי המימוש עמדו הנימוקים כדלקמן:

אין לקבל טענת ב"כ המבקשים כי המבקש 1 הגיע להסדר עם כלל נושיו, שהרי קיום חקירת יכולת במסגרתה מוכרז חייב מוגבל באמצעים ונקבע לו צו חיוב בתשלומים אינו מהווה "הסדר" עם הנושים.

בהחלטת ההכרזה של המבקש 1 כחייב מוגבל באמצעים נקבע כי עמידה בצו החיוב בתשלומים מעכבת הליכים מסוימים בלבד אולם לבטח אינה מאיינת את זכותם של המשיבים – הזוכים, לפעול נגד רכושו של המבקש, ובין היתר – מימוש נכס מקרקעין שלו. הדבר אף עומד בניגוד לתכלית הליכי ההוצאה לפועל.

אין ממש בטענות ב"כ המבקשים כי המבקשת 2 הינה דיירת מוגנת בנכס נשוא הליך המימוש. הדברים עומדים בסתירה להוראות המפורשות של הסכם ההלוואה ושטר המשכון/המשכנתא עליו חתמו המבקשים והבנק ואשר מכוחם מבוצעים הליכי הכינוס.

אין ממש בטענה כי יש לעתור לפירוק שיתוף בנכס שכן הדבר פוגע בזכויותיו של הנושה המובטח.

יוער כי בהחלטות קודמות שניתנו על ידי הרשם (צורפו כנספחים לבר"ע), הורה הרשם למבקש 1 להגיע להסדר עם יתר נושיו (הבלתי מובטחים) שאם לא כן, לא יהא מנוס מהמשך הליכי המימוש, תוך כך שהפנה להלכה שנקבעה ברע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אלברט בן פורת (אתר נבו; להלן: "עניין בן פורת").

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי לדון בבקשה כבערעור עצמו ולהורות על דחייתו. בחינת הנסיבות שבפניי הביאני לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת הרשם הנכבד באופן המצדיק התערבותי.

לא מצאתי כי בנימוקים שפורטו על ידי המבקשים במסגרת הבקשה שבפניי, כדי לשנות מהחלטתו של הרשם הנכבד. ניסיונם של המבקשים לאבחן נסיבות המקרה בעניינם מעניין בן פורת אין בו ממש, כפי שיפורט להלן.

ראשית, כפי שעולה מתגובת המשיבים, כמו גם מתגובתם של המשיבים 1-2, הנושה המובטח אף הוא מעוניין בהמשך הליכי המימוש. (זאת להבדיל מעמדת הנושה המובטח בעניין בן פורת כך שמצבם של המבקשים שבפניי אף נחות מעובדות המקרה בעניין בן פורת).

זאת ועוד, העובדה שכפי טענת המבקשים, יתרת המשכנתא עומדת ע"ס של 100,000 ₪, אין בה כדי להשפיע על משכם של הליכי המימוש מאחר וכפי שעולה מתגובות המשיבים שבפניי, למבקש 1 חובות בסכומים בלתי מבוטלים, כך שיעילות וכדאיות הליך המימוש כפי הנראה אינו מוטל בספק (אף זאת להבדיל מעניין בן פורת שם הורה בית המשפט על מימוש הנכס אף שנקבע כי קרוב לוודאי שלא תיוותר כל יתרה מהתמורה שתתקבל במסגרת הליך המימוש, לטובת הנושים הבלתי מובטחים).

ברי כי אין ממש בטענתם של המבקשים כי צו תשלומים במסגרת תיק איחוד הינו בגדר "הסדר" עם כלל הנושים ובדין נדחתה זו על ידי הרשם הנכבד.

לענייננו יפים הדברים שנפסקו על ידי כב' השופטת י' שטופמן בע"א (ת"א) 1239/08 יחזקאל אילה נ' בנק לאומי למשכנתאות (אתר נבו), שם נקבע כי:

"לא מצאתי כל טעות בהחלטת ראש ההוצל"פ הקובעת כי משלחייבים חובות לנושים בלי מובטחים, למרות שפורעים את המשכנתא, אין מנוס ממימוש הנכס.

ברור, שתשלום המשכנתא, איננו מהווה "תעודת ביטוח" כנגד מימוש הנכס, אם לחייבים חובות אחרים, שאין הם פורעים אותם, ובגינם הוטל עיקול על הנכס.

ראש ההוצל"פ הורה לכונס הנכסים שעליו, כידוע, לייצג את האינטרסים של כל הזוכים, לממש את הנכס על מנת לפרוע את חובות המבקשת ובעלה.